אמר

আরামীয়[সম্পাদনা]

אֲמַר (ʾamar)

to say, to pronounce
- আরবিc
  ‏[כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין‎
  (দয়া করে এই উক্তিটির জন্য একটি বাংলা অনুবাদ যোগ করুন)
to command

Root
א־מ־ר‎ (ʾ-m-r)

Cognate to আরবি أَمَرَ‎ (ʾamara, “to command”).

אָמַר (amár) (Biblical Hebrew pausal form אָמָר) (transitive, অকর্মক)

to say, tell
- টেমপ্লেট:RQ:Tanach
  ‏מָה אֹמַר אֲלֵהֶם‎‎
  ma omár alehém
  what shall I say unto them?
- টেমপ্লেট:RQ:Tanach
  ‏וְ עַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַ אדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי‎‎
  v'atá atá omér lech emór ladonécha hiné eliyáhu vaharagáni
  And now thou sayest, Go, tell thy lord, Behold, Elijah is here: and he shall slay me.
to intend
to mean
‏זה אומר שהיא בסדר‎
ze omér shehí beséder
It means she's fine

The infinitive לאמור / לֵאמֹר‎ is mainly biblical.
In colloquial Modern হিব্রু, the future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד‎ are used instead.

Conjugation of אָמַר (see also Appendix:Hebrew verbs)

finite forms		singular		plural
non-finite forms		to-infinitive: לוֹמַר‎ action noun: אֲמִירָה‎ passive participle: אָמוּר‎
finite forms		m.	f.	m.	f.
past	first	אָמַרְתִּי‎		אָמַרְנוּ‎
	second	אָמַרְתָּ‎	אָמַרְתְּ‎	אֲמַרְתֶּם‎¹	אֲמַרְתֶּן‎¹
	third	אָמַר	אָמְרָה‎	אָמְרוּ‎
present		אוֹמֵר‎	אוֹמֶרֶת‎	אוֹמְרִים‎	אוֹמְרוֹת‎
future	first	אומר \ אֹמַר‎		נֹאמַר‎
	second	תֹּאמַר‎	תֹּאמְרִי‎	תֹּאמְרוּ‎	תֹּאמַרְנָה‎²
	third	יֹאמַר‎	תֹּאמַר‎	יֹאמְרוּ‎	תֹּאמַרְנָה‎²
imperative		אמור \ אֱמֹר‎	אִמְרִי‎	אִמְרוּ‎	אמורנה \ אֱמֹרְנָה‎²
notes		Pronounced אָמַרְתֶּם‎ and אָמַרְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

אֹמֶר ('ómer)

אִמֵּר (imér)